גבר בשנות ה40 לחייו שגדל בקיבוץ הגיע אליי כי התקשורת שלו עם
שלושת ילדיו היא בצעקות עם הרגשת קורבנות ותסכול.
המטרה האימונית שלו הייתה לתקשר עם ילדיו באהבה והבנה.
במהלך האימון הבין שבישבילו לצעוק זה להיות נוכח שכך רואים אותו
ולא מתעלמים ממנו.
כילד ההורים התגרשו כשהיה קטן האבא לא היה נוכח עבר לגור במדינה
אחרת והאמא עזבה אותו אצל הסבא והסבתא שגרו בקיבוץ ובאותה תקופה
הייתה לינה משותפת ז"א שגם את הסבא והסבתא לא ראה הרבה.
החוויה הרגשית שלו שלאף אחד לא איכפת שהוא לבד ולא ממש רואים אותו
בעקבות האימון יש לו יכולת לראות את עצמו ולבחור לדבר בנחת לילדים שלו
כי הילד הפנימי שבו מטופל.